תינוק חדש נולד
כשתינוק חדש נולד למשפחה הוא מאורע המלווה בהרבה שמחה וסיפוק, אך הוא גם מציב הרבה דרישות ואתגרים – פיסיים, כלכליים ורגשיים. התינוק הראשון נולד לזוג בעוד השני נולד למשפחה וכל המערך המשפחתי חייב להשתנות כדי לפנות מקום לחבר החדש.
הצורך להתחלק בתשומת הלב של ההורים ודאגתם הוא מושג קשה לעיכול מצידו של הילד הבכור. פרויד היה הראשון שהתייחס ללידת אח או אחות כמאורע טראומטי לאח הבכור. אדלר המשיך בדרכו ואמר, שעם הולדת האח השני יורד הילד הראשון מ”כס המלוכה”.
הקו המנחה היסודי שיש להקפיד עליו הוא, שהילד יחווה כמה שפחות “מהמשבר”, שהנושא יידון בצורה פשוטה וגלוית לב קדם לידה ושמקומו המיוחד בתוך הקבוצה המשפחתית יובטח ללא צל של ספק. רב הילדים הצעירים עוברים “משבר” מסוים כאשר הם מאבדים את מעמד ה”בן היחיד” וההסתגלות שלהם למצב החדש אורכת זמן. לעיתים יחולו שינויים שליליים בהתנהגות הילד הבכור כמו רגרסיה בשליטה על צרכים וחזרה להרטבה, בעיות שינה, התעוררות בלילה בשל פחדים או קשיים בהירדמות, התנהגות אגרסיבית, יתר תשומת לב ובכי. כל רצונו של הילד לומר : “האם אתם עדיין אוהבים אותי?” “האם אני לא מספיק?”, “מדוע הבאתם לי אח?”
בשל כל אלה רצוי לערוך הכנה מוקדמת לילד הבכור במשפחה.
כדאי לזכור שעצם הלידה מהווה שינוי גדול בחייו של הילד שהיה עד כה ה”יחיד” במשפחה, התרגשות ורגשות סוערים וסותרים מלווים אותו. מצד אחד עוברים על הילד רגשות חיוביים ומצד שני הוא חרד וחושש למקומו במשפחה. אצל ילדים אחדים עצם הצפייה לתינוק החדש שהגיע למשפחה מעוררת רצון לחזור למקומות בטוחים ונעימים שלהם שהיו קטנים ולכן חלה רגרסיה בהתנהגותם.
עם בואו של התינוק הביתה רצוי להמשיך בשגרה שנהוגה בבית. להקפיד על אותם כללים והתנהגויות שהיו מנת חלקו של הילד הבוגר לפני השינוי והולדת האח. יחד עם זאת, יש לזכור שהבוגר יחוש קנאה כלפי התינוק החדש, הסתגלותו למצב החדש אינה פשוטה והא יגלה רגשות כעס ותסכול (נכון לכל גיל), לכן כדאי שלא להרבות להפליג בשבחו של התינוק בפניו. חשוב לתת לו הרגשה שהוא ממשיך להיות אהוב ורצוי באמצעות תשומת לב וזמן משותף עם אחד ההורים. במידה וההורים יחששו ולא יתנו לו להתקרב לתינוק שמא יפגע בו, קרוב לוודאי שיפנים את המסר ויש סיכוי שינסה זאת.
מה הורים יכולים לעשות כדי לקרב את הבוגר אליהם?
חשוב לעשות שיחת הכנה לילד הבכור במשפחה טרם לידה על הלידה הצפויה בשפה המתאימה לגילו ובאופן הקרוב ביותר למציאות. יש לספר לילד את האמת לאמיתה שהאם תהיה כמה ימים בבית יולדות. כמו כן, להסביר שהתינוק שיבוא הביתה יבכה הרבה כי אינו יודע לדבר. יש לספר שהתינוק יישן בחדר ההורים כדי שיוכלו להאכילו, ולחתלו (זאת בתנאי שהחלטתם שהדבר נחוץ, כי מהלך זה אף הוא גורם לקנאה של הבכור). יש להימנע מלומר: “התינוק יהיה חבר שלך ויהיה לך כייף” מפני שאלה דברים שעשויים לקחת זמן ואינם מעסיקים את הילד כרגע. תזכרו שהילד מתנהג לפעמים “לא כתמול שלשום” ואתם יכולים לראות התנהגות רגרסיבית כמו: הרטבה, חזרה למוצץ ועוד. התנהגויות אלה באות לידי ביטוי גם בציורים בחזרה לשלב השרבוט, שם הילד מרגיש בטוח יותר. במידה והילד הבכור מסמן לכם בהתנהגות שהוא במצוקה, חשוב גם להבין מה הילד מגלה לנו דרך הציורים, איזה סודות הילד חושף בציורים? מהם התובנות שעולות מהציורים? חשוב לפעמים לפנות למומחים בתחום פענוח ציורים כדי לסייע לילד בזמן אמת להתמודד עם המצב החדש בבית.
מה עוד אתם יכולים לעשות?
הראו לילד את אלבום התמונות שלו כשהיה תינוק, שתפו איך כולם התרגשו מלידתו, ספרו לו איך כולם רצו להחזיק אותו, מתי חייך בפעם הראשונה ואיך כולם התלהבו ממנו כשנולד. אפשר גם לשתף באלבומי התמונות שלכם ההורים כשאתם הייתם תינוקות. התרגיל המשותף הזה יזכיר לילד שגם הוא היה תינוק פעם, גם אותו עטפו וערסלו וגם הוא קיבל יחס מיוחד כשנולד. זה גם הופך אותו לשותף במשימת הקליטה של התינוק החדש ומסביר לו איך צריך להתנהג כשנולד לך אח קטן.
חשוב להעביר מסר מילולי אוהב ולומר: “אני אוהבת אותך” זאת בשילוב מגע וחיבוק. לשקף לילד את מה שהוא מרגיש, לפתח שיחה ולהדגיש שמותר לבטא רגש שלילי בפני ההורה, לשוחח עם הילד ולהדגיש שמותר לבטא רגשות. תפקיד ההורה להכיל את הכעס שלו. אפשר לומר: “אני רואה שאתה כועס שאינני מתפנה לשחק כי התינוק צריך לאכול” ובאותו זמן ללטף או לתת נשיקה על לחיו של הילד. כשמונעים מהילד הבוגר להביע רגשות שליליים מייצרים אצלו תסכול נוסף ובעצם מעצימים את רגשותיו השליליים לתינוק.
חשוב לייחד “זמן הורים” עם הילד הבוגר לפעילות ובלבד שיחוש את נוכחות המבוגר לידו, בבית או מחוץ לבית. הילד היה רגיל לבלות עם הוריו, כדאי לשמר זמן זה ככל האפשר, לפיכך יש לקבוע זמן במהלך השבוע או בסופו בהתאם ליכולות ולהתארגנות המשפחתית. רצוי לאפשר לילד לבחור מה היה רוצה לעשות בזמן הזה, משחק קופסה בחדרו, טיול בפארק, או ללכת למשחקיה, כאשר הדגש הוא על “הביחד“.
יש לשמור על סדר יום שהילד רגיל אליו, שעת ארוחת הערב והמקלחת, שגרת “טקס הירדמות”, מתוך הבנה שהשגרה המוכרת לילד תקנה לו ביטחון (כלל זה יש לשמור בכל גיל גם אם פער הגילים בין הילדים קטן).
יש לאפשר לילד להיות שותף פעיל ככל האפשר בטיפול בתינוק ובמטלות הבית אשר יחזקו את תחושת הביטחון שלו ואת תחושת המסוגלות והשייכות למשפחה. נסו לשאול את הבוגר כיצד להרגיע את התינוק? מה כדאי לעשות כדי שיירגע? שאלות אלה יחזקו את תחושת הביטחון של הילד והנתרמות שלו לטובת המשפחה. הילד הבוגר משווע לכך שנאפשר לו להרגיש תורם ומועיל בבית, דווקא כשיש אח חדש במשפחה. ילד שמרגיש תורם מקבל מכך תחושת ערך טובה. בקשו מהילד לפנות את השולחן, לנקות אחרי האוכל, לשים את גלילי נייר הטואלט בשירותים, כל דבר שנראה לכם תואם לגילו והוא יכול לעשותו. ניתן לתלות ציור שהביא מהגן על המקרר או על לוח בחדרו להתלהב מכך ולומר: “איזה כיף לקשט בציורים שלך”, כל אלה יחשבו בעיניו כתרומה.
עודדו על דברים קטנים שהילד הבכור עושה והאירו כל התנהגות טובה. דווקא עתה כשנולד האח החדש הוא זקוק למילות עידוד, אמרו לו: “שמתי לב שהיום היית סבלני “, “ראיתי שנהנית לשחק עם החבר בקוביות ושיחקת בסבלנות וריכוז רב”, “אני רוצה שתדע שעזרה שלך תורמת להרגשה טובה שלי”. פשוט לתאר במילים כל התנהגות ששמתם לב אליה וכך ילמד שרואים אותו בהתנהלות חיובית ויפתח מוטיבציה להמשיך בדרך זו.
הצטרפות של אח או אחות חדשים למשפחה, משנה את המערך המשפחתי, מזיזה את כל הדמויות המשתתפות ומפנה להם מקום אחר רווי בהזדמנויות חדשות: לגדול, להתפתח, לעבור את השינוי בסבלנות ולהיערך למערך החדש בשמחה, אהבה ומסירות.
הצטרפו אלי ללמוד פענוח ציורי ילדים וכך תוכלו להבין את הילד שלכם ולעזור לו ממקום חיובי ואמפטי.
