ילדים אוהבים לצייר יותר בטושים או בצבעי גואש?
הציור אצל ילדים הוא סוג של פעילות בה ילדים יכולים לבחור באופן חופשי חומרים. הפסיכולוגית קליין, התייחסה לציור ומשחק באותו אופן, היא אמרה שהמשחק הוא כלי לחקור את העולם החיצוני ולשלוט בו והציור הוא כלי שחושף את הבלתי מודע אצל הילד. בפענוח ציורי ילדים חשוב לראות גם באיזה כלי הילד מצייר את הציור.
מהרגע שהילד יכול לאחוז בידו כלי ציור הוא הופך להיות חוקר של כלי הציור ומסמן לנו על הדף סימנים גרפיים שונים, נקודות, קווים אלכסוניים, אופקיים, אנכיים, גליים וזוויתיים. כאשר כל חומר בא לידי ביטוי באופן שונה על הדף ומתקשר לאופיו של הילד ולהתחברות שלו לכלי הציור. בפענוח ציורי ילדים חשוב להבין באיזה כלי בחר הילד לצייר ומהי המשמעות הרגשית עבור הילד.
עיפרון – ציור בעיפרון מאפשר ארגון ותכנון, ניתן למחוק בקלות ולתקן קווים וצורות על הדף. ילד שבוחר לצייר בעיפרון מאפיין ילד פרפקציוניסט שחושש מטעויות ויש לו ביקורת עצמית גבוהה. ילדים שמעדיפים לצייר בעיפרון, יהיו ילדים עדינים, רגישים, בעלי יכולת תכנון. ילדים שיציירו בלחץ חזקו עד כדי חריטה על הדף, או ישתמשו במחיקות מרובות, הם כאלה שיש להם צורך עז בשליטה, מראה גם על נוקשות.
עפרונות צבעוניים – ילדים שבוחרים לעבוד עם עפרונות צבעוניים הם ילדים שאוהבים לחקור ולהתנסות, ילדים שמפחדים לעשות טעויות. עפרונות צבעוניים מאפשרים תחושת ביטחון לילדים שחוששים מטעויות, ומתאימים לילדים רגישים, שזקוקים להרבה תתי גוונים ואפשרויות להתחרט ולתקן בזמן ציור מבלי להתחיל הכל מהתחלה.
טושים צבעוניים – ילדים אוהבים לצייר בטושים מזמינים עבודה מדויקת, מרוכזת, אסתטית, קלה וזורמת. ניתן להגיע לתוצאות בעזרתם ללא מאמץ רב. ילדים משתמשים בטושים כעיבוי לקו מתאר בעיפרון שתוכנן וצויר מראש. עשויים להזמין קישוטיות. טושים מזמנים חוויה של דיוק וסדר, ומתאימים במיוחד לילדים עם טונוס שרירים נמוך, שמתקשים ללחוץ על צבעי פנדה או עפרונות. ילדים שמשתמשים בטושים הינם ילדים שיש להם צורך בשליטה ודיוק. טושים מאפשרים שליטה ודיוק באמצעות מיומנות רבה בתנועת היד, באחיזת כלי הציור ובמוטוריקה עדינה. ילדים שממלאים את השטח בצורה מדויקת הם ילדים שזקוקים לשליטה, וודאות, הם יכולים לכעוס על עצמם אם לא הצליחו לצייר במדויק. מבחינה רגשית הצביעה בטוש מעידה על ילד בעל הרגלי ניקיון ואסתטיקה, לעיתים זה יעיד על ילד מופנם שחושף רגשות לאט ובהדרגה.
צבעי פנדה – הילד אינו נדרש להפעיל כוח או לחץ על הצבע כדי לקבל תוצאה רצויה. צבעי פנדה הם צבעים שקל לעבוד אתם, נמרחים בקלות, ניתן לשלוט בהם, מאפשרים עבודה נקייה ולפעמים גם מלכלכת. ניתן להשתמש בהם בשימוש תהליכי של מריחת צבע על צבע. או חשיפת צבע על ידי מכשיר חד וגילוי הצבע שמתחתיו. ניתן לערבב צבעים וליצור גוונים חדשים. צבעי פנדה מאפשרים עבודה בשכבות, ולכן מתאימים לעבודה רגשית סביב נושא של סודות, מכיוון שהם מאפשרים חשיפה מדורגת והסתרה לפי רצון הילד. צבעי פנדה מתקשרים לחושניות ויכולת מטאפורית לאפשר שינוי אצל המצייר. כאשר מופקת הנאה ואין חרדה מהלכלוך, זו ההתייחסות בריאה והמשמעות היא שהילד יודע להתמודד עם דחפים. כאשר הילד נלחץ מהלכלוך “אוי התלכלכתי”, “לכלכתי את החולצה”, זה מעיד על ילד שמשתדל לעמוד בציפיות ההורים וכשהוא אינו מצליח יש לו רגשות אשם.
צבעי גואש – צבעים שילדים אוהבים למרוח על נייר בעזרת מכחול או ידיים. לפעמים יוצרים שלולית צבע שמשליכה על עולמו הפנימי של הילד המצייר. צבעי גואש מהווים מטאפורה לטווח רגשות עצום, ועשויים לעורר חוויות חזקות כמו שחרור, תוקפנות, כעס. גואש מזמן חוויה של שחרור שליטה ויכול להתאים דווקא לילדים שמתקשים לשחרר. חשוב לאפשר לילדים גישה לצבעי גואש בגלל החוויה החושית של שחרור בעיקר אצל ילדים על רקע ויסות חושי. כאשר הדף מוצף בצבע (כמעט נקרע) יעיד על ילדים שחווים הצפה רגשית ותהיה להם נטייה לעוצמה גבוהה של רגשות כמו התקפי זעם, כעס, חרדה עצב.
ילדים אוהבים לצייר בטושים, צבעי גואש וגירים, לימודי פענוח ציורים יסייעו לאנשי מקצוע שעובדים עם ילדים החל מהגיל הרך, לגלות מיהו הילד המצייר, מהם תכונות האופי שלו, מהם הכישרונות, יכולות קוגניטיביות, ובעיקר מהם הצרכים של הילד בזמן אמת כשהוא מתוסכל, כועס או קשה לו להתמודד עם משבר או מעבר בחייו.
