האם הילד זקוק לתשומת לב של הורה?
כהורים אנו בדר”כ שמים לב להתנהגויות שליליות של ילדנו. כשהילד מתנהג בהתנהגות שאינה נאותה ההורה ינזוף, יכעס ויאמר: “תפסיק” “תקשיב לי”, “אצלנו בבית לא מתנהגים כך”, אך התופעה אינה חולפת….
כאשר הילד יושב לשחק עם אחיו, או יושב ומצייר בשקט בחדרו ההורה בדרך כלל לא יציין זאת בפני הילד, זה אכן ברור ומובן מאליו שכך צריך להיות. מה קורה כשאנחנו כועסים וצועקים על הילד? הילד אמנם נחלש באותו הרגע, אך שוב יחלוף הזמן והוא יתנהג באותה התנהגות שלילית. ההורה מיואש, הילד נחלש ומתחיל להאמין שאין סיכוי שהוריו ייהנו ממנו. ככל שנשדר לילד תסכול ואכזבה הילד ירגיש שהוא מאכזב והדימוי העצמי שלו יהיה נמוך.
כאשר התינוק נולד הוא זקוק לתשומת לב ברמה ההישרדותית. כלומר, כשהוא רעב הוא יבכה וירצה שיאכילו אותו, וברמה הרגשית הוא יחפש את הביטחון בערסול וחיבוק של המטפלים בו אותם יזהה לפי קולות, ריח ותחושות של ידיים שמכילות אותו. עם ההתפתחות והגדילה כאשר האם תחייך לפעוט ולאחר מכן תפנה את ראשה הצידה, הוא יעשה כל מאמץ לזכות שוב בתשומת לבה, על ידי משחק, בכי או צחוק. בשביל הילד ההורים הם הביטחון שלו והוא רוכש זאת על ידי היחס ותגובת ההורים אליו.
תשומת לב של הורים, זה לא אומר שהם הופכים להורים מרצים שקונים לילד כל צעצוע או ממתק שהם רוצה בכל עת. תשומת לב רצופה בדברים הקטנים ביותר שהורים וילדים יכולים לעשות ביחד ובשיתוף פעולה. כמו: שיחה בסוף היום על הדברים הטובים שקרו לנו, התעניינות ביום שעבר עליהם עם החברים שלהם, במשחק משותף ובעיקר בהקשבה והכלה. ילדים רוצים שהורים יראו אותם ויחזקו אותם על כל דבר שהם עושים בבית, בגן או בבי”ס. עצם זה שההורים יהיו נוכחים בצורה עקבית במהלך השבוע ובזמנים קבועים משותפים שלהם עם הילד יאפשר להם לתת מענה מדויק לתשומת לב מכילה ומזינה מבלי שהילד יצטרך לעשות דברים שליליים ובכך יקבל התייחסות מהוריו.
האתגר הגדול של ההורים הוא להתנהל במשפחה כאשר ילד מתווסף אליה ותופס מקום של ילד אחר מבחינת תשומת הלב של ההורים. כל ילד מקבל התייחסות שונה מהוריו. ילד שמחוזק מתשומת לב שלילית ימשיך לקבל זאת, לעומת ילד שקלט מהוריו שהוא מקבל יחס ותשומת לב רק בשעה שהוא מרצה ומוותר לאחיו בשעה שהוא משחק אתם.
חשוב לזכור שכל ילד זקוק לתשומת לב מההורה שלו לכן במקום להגיב כאשר הילד דורש, צועק, וסוחט זאת, נדע לתת לו באופן יזום תשומת לב במהלך היום. נדע לתת לכל ילד זמן איכות של הורה וילד, בו ניתנת לילד תשומת לב רבה ומותאמת דרך משחקים, יצירה, שיחה, חיבוק או מילה טובה.
פרשנות אחרת להתנהגות, כאשר הילד מתנהג בהתנהגות לא מותאמת ומאתגרת זה אומר שקשה לו. ההורה אומר לעצמו: הילד חווה קושי, לכן אני צריך לברר מה המטרה של התנהגות הילד ומה הוא רוצה להשיג באמצעות ההתנהגות. ההורה אמור להתעלם מהתנהגות הלא נאותה, ההתנהגות המפריעה, למצוא את הזמן המתאים עם הילד למשחק, סיפור או כל בילוי אחר שהילד אוהב לעשות עם ההורה.
שיתוף הילד בתפקיד משמעותי, לגרום לילד להרגיש שייכות למשפחה, להראות לו עד כמה חשוב ומשמעותי התפקיד שקיבל על עצמו ולחזק אותו על כך בכל עת שיעשה זאת באחראיות ועצמאות.
שיתוף בהחלטה על זמן איכות עם כל הורה בזמנים קבועים במהלך השבוע, התייעצות עם הילד כיצד למלא בתוכן את הזמן המשותף יחד.
שיתוף במשימות הבית והתייחסות אל הילד כשותף בקבלת החלטות כמו: באיזה מסעדה נאכל, היכן נעדיף לבלות חופשה, איך נבלה ביחד בסופ”ש, באיזה סרט נצפה ביחד.
ההתנהלות ההורית צריכה להיות רגועה ושלווה ביחסים עם הילדים. הורים צריכים להרגיש שיש להם השפעה על הילדים בצורה חיובית ומורה דרך להתנהגות נאותה ולצפות לשיתוף פעולה עם הילדים ללא צעקות ומאבקי כוח.
יש לזכור שצריך לתת תשומת לב לכל הילדים במשפחה בזמנים קבועים ובהתמדה.
בציורי ילדים הצורך לתשומת לב יכול להופיע בצבע האדום השולט בציור שמשמעותו “תראו אותי אני כאן,” “אני נוכח.” צבע אדום לפי מבחן הצבעים של לישר (1972) מראה על קריאה לעזרה או רצון לתשומת לב של הסביבה . דרך נוספת של ילדים לחשוף בציורים תשומת לב היא דרך גודל הדימוי ומיקומו על הדף. כאשר הילד מצייר בית גדול במרכז הדף זה מראה על נוכחות ורצון המצייר לתשומת לב של הסביבה אליו.
חשוב לציין: בפיענוח ציורי ילדים בודקים מספר רב של ציורים בנושאים שונים ושצוירו במקומות שונים. לא ניתן להגיע לתובנות על סמך ציור אחד. בפיענוח בודקים סימנים גרפיים שונים בהצלבה עם מרכיבי הציור השונים.
