כיצד ציורי דמות אדם חושפים את העולם הרגשי והחברתי של ילדים?

ציורי ילדים מהווים כלי השלכתי רב-עוצמה, באמצעותו ניתן לגלות תובנות מרתקות על עולמו הרגשי של הילד. כלי השלכתי הוא כלי שבו הילד מבטא את הרגשות, מחשבות וחוויות שלו באמצעות הציור, בכך מאפשר להבין את עולמו הפנימי ללא צורך בשפה מילולית מפורשת להורים, צוותי חינוך ומטפלים. כאשר ילדים מתבקשים לצייר דמות אדם, הם אינם מציירים רק קווים וצורות – אלא מבטאים באמצעות ציור צורות של משולש, עיגול, ריבוע והחיבור ביניהם, את תפיסותיהם ואת מערכות היחסים שלהם עם סביבתם. הדמות המצטיירת על הנייר מהווה ביטוי סמלי לעולמו הייחודי של כל ילד, וכל פרט ופרט בציור דמות, מספר לנו מהו תפקידו ומה הוא מראה על תפקוד האיבר.

כיצד פענוח ציור דמות יכול לחשוף את רגשות הילד?

ציור דמות אדם מהווה אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן ילדים מביעים את עצמם, במיוחד בשנים שבהן כישורי השפה שלהם עדיין מתפתחים. פענוח ציור דמות נשען על תיאוריות בפסיכולוגיה התפתחותית, התיאוריה של לוואנפלד (Lowenfeld) המתייחסת לשלבי ההתפתחות האמנותית של ילדים, ותיאוריות נוספות כמו זו של גודנואו (Goodenough), המתמקדת בקשר בין התפתחות קוגניטיבית וביטוי גרפי. כל מרכיב בציור דמות, כמו: גודל הראש, איבר מודגש, מושמט והדיוק, עשוי לשקף את האופן שבו הילד תופס את עצמו ואת סביבתו.

לדוגמה, ילדים הנוטים לצייר ראש גדול במיוחד מביעים צורך בקשב ובהבנה. ציור דמות עם ידיים קטנות או חסרות עשוי לרמז על תחושת חוסר אונים או קושי ביצירת תקשורת עם אחרים. באמצעות דמות האדם ניתן לאתר תחושות של חרדה, דימוי עצמי נמוך, או לחילופין תחושת ביטחון.

דוגמה נוספת היא ילד המצייר את עצמו עם שרירים גדולים או כובע של גיבור-על – במקרה כזה ניתן לשער כי הילד מרגיש צורך להיראות חזק או בלתי מנוצח, אולי כתוצאה מתחושת חוסר ביטחון פנימית. לעומת זאת, ילד המצייר את עצמו קטן מאוד ביחד לגודל הדף, עשוי לרמז על הערכה עצמית נמוכה.

הדמויות ככלי להבנת מערכות יחסים בתוך המשפחה

מעבר לפענוח רגשות אישיים, ציורי דמות יכולים לשמש גם להבנת מערכות היחסים שהילד חווה עם סביבתו הקרובה – המשפחה. מחקרים רבים, מצביעים על קשר בין ציורי דמויות לבין הבנת מערכות היחסים שהילד חווה, ומדגישים כיצד אלמנטים כמו קרבה פיזית, גודל הדמויות, והיחס ביניהן יכולים לשקף את תחושות הילד ואת מערכות היחסים שלו. ילדים עשויים לצייר את עצמם לצד דמויות נוספות, כמו הורים או חברים, ובכך לבטא את מערכת היחסים עימם. קרבה פיזית בין הדמויות, גודלן היחסי, והפרטים הנכללים בכל דמות – כל אלו עשויים לשקף את תחושות הילד כלפי אותן דמויות ואת תחושת הביטחון או חוסר הביטחון שהוא חווה במסגרת קשרים אלו.

לדוגמה, ילד המצייר את עצמו ליד הוריו כאשר הוא קטן מאוד והם גדולים מאוד, עשוי לבטא תחושת חוסר אונים או תלות חזקה. אם הילד מצייר את עצמו רחוק מהוריו, או מדגיש את עצמו על חשבון דמויות אחרות, ייתכן שהוא חש חוסר שייכות. ילדים המציירים את עצמם קרובים מאוד לדמות מסוימת, תוך החזקת ידיים או חיבוק, עשויים לבטא בכך קשר רגשי קרוב לאותה דמות.

התפתחות שלבי ציור דמות אדם

פענוח ציורי דמות אדם חשוב גם לצורך הערכת ההתפתחות הנורמטיבית של הילד. שלבי התפתחות נורמטיביים כוללים תחילה ציור של עיגול המהווה ראש ממנו יוצאות רגליים, כלומר דמות שבה הראש מחובר ישירות לרגליים, בהמשך מתווספים פרטים כמו גוף, ידיים, ואיברים נוספים. ככל שהילד גדל ומתפתח, מופיעים פרטים מורכבים יותר כמו כף יד, בגדים והבעות פנים, המראים על התפתחות קוגניטיבית רגשית וחברתית תקינה. התפתחות הציור אצל ילדים מתרחשת בשלבים ידועים – תחילה מופיעות דמויות פשוטות, ולאט לאט מתווספים להן פרטים נוספים ככל שהילד מתפתח מבחינה מוטורית, קוגניטיבית ורגשית. חריגות מהשלבים הללו, כמו היעדר פרטים בדמות או דמויות הנראות מאיימות, עשויות להוות אינדיקציה לקיומם של קשיים הדורשים התערבות מקצועית.

לדוגמה, ילד בגיל חמש שמצייר דמויות הנראות מפחידות או מרוחקות רגשית, עשוי להצביע על קושי בהתפתחות רגשית או חברתית. ילדים המציירים דמויות ללא פה, עשויים לבטא תחושת חוסר יכולת לבטא את עצמם או פחד מהבעת דעה. מנגד, ילדים המוסיפים יותר מדי פרטים קטנים לדמות עשויים להיות בעלי נטייה לפרפקציוניזם או חרדה.

פענוח ציורים דורש התבוננות מקצועית ורגישה, תוך הבנה שכל ילד מבטא את עצמו באופן ייחודי. יש לקחת בחשבון גם את הקשר התרבותי והחברתי שבו הילד גדל, שכן גורמים אלו משפיעים רבות על הדרך בה הילד מבטא את עולמו הפנימי באמצעות הציור. חשוב לקחת בחשבון את ההקשר הכללי של חיי הילד ואת נסיבות הציור, על מנת להבין את המשמעות העמוקה המסתתרת מאחורי הקווים והצבעים.

מקורות

1. Lowenfeld, V., & Brittain, W. L. (1987). Creative and Mental Growth. Macmillan Publishing Company.
2. Goodenough, F. L. (1926). Measurement of Intelligence by Drawings. World Book Company.